אֲרוּחָה קְבוּעָה בְּיוֹם מְקָרֶבֶת אֶת הַלְּבָבוֹת

"גְּדוֹלָה לְגִימָה שֶׁמְּקָרֶבֶת אֶת הָרְחוֹקִים" (סַנְהֶדְרִין ק"ג ב'). בְּנֵי זוּג בַּשָּׁנָה הָרִאשׁוֹנָה לְנִשּׂוּאֵיהֶם, מֻמְלָץ לָהֶם לַעֲשׂוֹת אֲרוּחָה מְשֻׁתֶּפֶת, לְפָחוֹת פַּעַם אַחַת בְּיוֹם, שֶׁבָּהּ הֵם סוֹעֲדִים בְּיַחַד וּמְדַבְּרִים עַל דָּא וְעַל הָא, כִּי פְּעֻלָּה זוֹ מְקָרֶבֶת אֶת הַלְּבָבוֹת, וְאָז כְּשֶׁהַלְּבָבוֹת מִתְקָרְבִים – יֵשׁ מַצָּב וְהִזְדַּמְּנוּת לְהַשְׁחִיל מְסָרִים הַנּוֹגְעִים בַּעֲבוֹדַת ה'. וּבְכָךְ לְנַצֵּל הִזְדַּמְּנוּת זוֹ לְהִתְרוֹמְמוּת וְהִתְחַזְּקוּת רוּחָנִית.

הַסִּבָּה לְכָךְ שֶׁלְּגִימָה מְקָרֶבֶת אֶת הַלְּבָבוֹת, כִּי בִּשְׁעַת הָאֲכִילָה, הָאָדָם רוֹאֶה בְּחוּשׁ אֶת גַּשְׁמִיּוּתוֹ וֶהֱיוֹתוֹ קָשׁוּר לַחֹמֶר, וְיֵשׁ כָּאן נְקֻדָּה שֶׁל הַכְנָעָה, אַךְ בִּתְנַאי שֶׁזּוֹ תִּהְיֶה "לְגִימָה", דְּהַיְנוּ :טְעִימָה עִם אִפּוּק, וְלֹא בִּבְחִינַת "וַיִּשְׁמַן יְשׁוּרוּן וַיִּבְעָט", (דְּבָרִים ל"ב ט"ו). וְכַמּוּבָן ,זֶה לֹא רַק בַּשָּׁנָה הָרִאשׁוֹנָה, אֶלָּא כְּשֶׁיֵּשׁ הַתְחָלָה טוֹבָה, זֶה כְּבָר נוֹתֵן אֶת הַכִּוּוּן לְהַמְשִׁיךְ כָּךְ לְאֹרֶךְ כָּל הַדֶּרֶךְ.