אִבַּדְתִּי אֶת הַחֵפֶץ אוֹ שָׁכַחְתִּי אֶת ה'?

פְּעָמִים רַבּוֹת אָנוּ מְאַבְּדִים חֵפֶץ כָּל שֶׁהוּא, וְאָנוּ כּוֹעֲסִים וְרוֹתְחִים עַל עַצְמֵנוּ: "אֵיזֶה גֹּלֶם אֲנִי, אֵיזֶה מְפֻזָּר אֲנִי", וְכַדּוֹמֶה, עַד שֶׁנַּעֲשִׂים שְׁבוּרִים וּרְצוּצִים. אַךְ עַל פִּי דֶּרֶךְ הָאֱמוּנָה, יֵשׁ לָדַעַת שֶׁלֹּא אֲנִי מְאַבֵּד אֶת הַחֵפֶץ, אֶלָּא ה' גָּרַם לְכָךְ שֶׁיֹּאבַד, וְכָל הַחֵלֶק שֶׁלִּי בַּסִּפּוּר הוּא שֶׁשָּׁכַחְתִּי אֶת ה' שֶׁאֲנִי תָּלוּי בּוֹ וּבְרַחֲמָיו, וּמִמֵּילָא ה' עָזַב אוֹתִי, וְהֵבִיא לְמַצָּב שֶׁל אִבּוּד הַחֵפֶץ כְּדֵי לְעוֹרֵר אוֹתִי. וּמִמֵּילָא, אֵין לִי מַה לִּכְעֹס עַל עַצְמִי כְּלָל, אֶלָּא לָשׁוּב אֶל הַבּוֹרֵא וּלְהִתְפַּלֵּל: "אַבָּא, זַכֵּנִי לְהָבִין שֶׁזֶּה אַתָּה קוֹרֵא לִי, כִּי שָׁכַחְתִּי אוֹתְךָ, וְשֶׁאֶזְכֶּה לִלְמֹד מֵהַצַּעַר שֶׁיֵּשׁ לִי מֵאִבּוּד הַחֵפֶץ אֶת צַעַר גָּלוּת הַשְּׁכִינָה, וְהַרְאֵה לִי מָה רְצוֹנְךָ שֶׁאֲתַקֵּן כְּדֵי שֶׁתָּסִיר מִמֶּנִּי אֶת הַכְּאֵב הַזֶּה".