אִם אַתָּה מֵבִין אֶת עַצְמְךָ – תִּתְחַבֵּר לְכֻלָּם

הַהִתְיַחֲסוּת שֶׁלִּי לַזּוּלַת – מְשַׁקֶּפֶת אֶת מַצָּבִי הַפְּנִימִי, אֶת הַהִתְיַחֲסוּת שֶׁלִּי לְעַצְמִי. אָדָם שֶּׁמֵּבִין אֶת עַצְמוֹ וְקוֹלֵט אֶת אַפְסִיּוּת הָאָדָם בְּלִי רַחֲמֵי ה', מִמֵּילָא הַיַּחַס שֶׁלּוֹ לַבְּרִיּוֹת יִהְיֶה בְּהֶתְאֵם, בְּחֶסֶד וּבְרַחֲמִים וְלֹא בְכַעַס וְדִינִים.

וְזֶהוּ שֶׁאָמַר הִלֵּל: "אִם אֲנִי כָּאן הַכֹּל כָּאן" (סֻכָּה דַּף נ"ג עַמּוּד א'), אִם אֲנִי אָבִין אֶת עַצְמִי, וְאֶהְיֶה מְחֻבָּר לַפְּנִימִיּוּת שֶׁלִּי, – אֲזַי "הַכֹּל כָּאן", אֲנִי אָבִין וְאֶתְחַבֵּר לְכֻלָּם, וְאֵדַע אֵיךְ לָלֶכֶת אִתָּם בַּצּוּרָה הֲכִי נְכוֹנָה וְיָפָה. "וְאַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתִּיךְ עַל כֵּן מְשַׁכְתִּיךְ חֶסֶד" (יִרְמְיָה לֹ"א ב').