אֵין כָּזֶה דָּבָר הַתְּפִלָּה לֹא הִתְקַבְּלָה עָנָה לְךָ: לֹא!

"כִּי אַתָּה שׁוֹמֵעַ תְּפִילַת כָּל פֹּה" (בִּרְכַּת שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה).

לִפְעָמִים אָדָם מִתְפַּלֵּל וּתְפִלָּתוֹ לֹא נַעֲנֵית, וּבַקָּשָׁתוֹ לֹא מִתְמַלֵּאת, וְסָבוּר הִנּוֹ כִּי לֹא שָׁמְעוּ אֶת תְּפִלָּתוֹ וְאַף לֹא עָנוּ לוֹ. אוּלָם זוֹ טָעוּת, ה' כֵּן עָנָה, ה' עָנָה לוֹ: "לֹא"! וְזוֹ הַתְּשׁוּבָה שֶּׁקִּבֵּל. ה' הֲרֵי יוֹדֵעַ מַה טוֹב לִי, וְאִם אָכֵן לֹא קִבַּלְתִּי עֹשֶׁר אוֹ שִׁדּוּךְ מְסֻיָּם שֶׁרָצִיתִי – הֲרֵי שֶׁזֶּה כִּי ה' יוֹדֵעַ שֶׁלֹּא טוֹב לִי הַשִּׁדּוּךְ הַזֶּה, אוֹ הָעֹשֶׁר שֶׁעָלוּל לְהַרְחִיק אוֹתִי מֵהָאֱמוּנָה. וְלָכֵן הַתְּשׁוּבָה הָיְתָה: לֹא ! אַךְ בְּוַדַּאי שֶׁה' אִתִּי וַה' שׁוֹמֵעַ וַה' עוֹנֶה. וּמָה שֶׁאֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁה' לֹא שׁוֹמֵעַ וְלֹא מִתְיַחֵס, זֶה בָּא מִמֶּנִּי, כִּי אֲנִי כָּךְ מִתְיַחֵס לַאֲנָשִׁים, לֹא שׁוֹמֵעַ וְלֹא עוֹנֶה כָּרָאוּי, וְלָכֵן אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁכָּךְ גַּם ה' מִתְיַחֵס אלי.