דֶּרֶךְ הַבַּעַל שֵׁם טוֹב – כֵּנוּת וּפְתִיחוּת בֵּין בְּנֵי הַזּוּג

דֶּרֶךְ הַבַּעַל שֵׁם טוֹב מְלַמֶּדֶת אוֹתָנוּ שֶׁהָאָדָם הוּא מְצִיאוּת שֶׁל חֶסְרוֹנוֹת, וְרַק דֶּרֶךְ הַחִסָּרוֹן נִתָּן לְהִתְחַבֵּר לְבוֹרֵא הָעוֹלָם, וְכֻלָּנוּ כָּאֵלֶּה לְלֹא יוֹצֵא מִן הַכְּלָל. הֲרֵי שֶׁזֶּה נוֹתֵן אִשּׁוּר, כֹּחַ וְסִבָּה לְהִפָּתַח לְבֶן הַזּוּג וּלְסַפֵּר לְפָנָיו אֶת פְּנִימִיּוּתֵנוּ, שֶׁהִיא הָאֱמֶת שֶׁל כֻּלָּנוּ. וְאַדְּרַבָּה, בְּדֶרֶךְ זוֹ נוֹצָר קֶשֶׁר נַפְשִׁי בֵּין הַזּוּג, וּפְתִיחוּת רִגְשִׁית וּמִלּוּלִית חִיּוּבִית זֶה לָזֶה, עִם יְכֹלֶת לְקַבֵּל וּלְהָכִיל אֶחָד אֶת הַשֵּׁנִי. וְכָךְ נִבְנֶה "בִּנְיַן עֲדֵי עַד" (שֶׁבַע בְּרָכוֹת) – שֶׁל כֵּנוּת וְגִישָׁה אֲמִתִּית פְּתוּחָה, עִם מַטָּרָה לְהִתְחַבֵּר לַקְּדֻשָּׁה וְלָאֱמוּנָה. וְזֶהוּ: "אִישׁ וְאִשָּׁה – זָכוּ, שְׁכִינָה בֵּינֵיהֶן" (סוֹטָה דַּף י"ז עַמּוּד א').