הַדֶּרֶךְ הַנְּכוֹנָה לְטַפֵּל בְּהִתְנַהֲגוּת לֹא טוֹבָה

יֶשְׁנָן שְׁתֵּי דְּרָכִים לְטַפֵּל בִּבְעָיוֹת שֶׁל הִתְנַהֲגוּת לֹא טוֹבָה:

א'. עַל יְדֵי שֶׁיִּתֵּן מוּסָר נְקֻדָּתִי וְהֶסְבֵּר כַּמָּה זֶה גָּרוּעַ וְלֹא רָאוּי וְכַדּוֹמֶה.
ב'. עַל יְדֵי שֶׁיַּעֲלֶה אֶת הָרָמָה הָרוּחָנִית שֶׁל הַזּוּלַת וִיקַשֵּׁר אוֹתוֹ אֶל ה' וּלְדֶרֶךְ הָאֱמוּנָה, עַל יְדֵי שֶׁיַּרְאֶה לוֹ אֶת הַטּוֹב הַטָּמוּן בְּתוֹךְ הַשְּׁלִילָה שֶׁלּוֹ ,וְאָז תִּתְרוֹמֵם נַפְשׁוֹ בִּבְחִינַת "וַיִּגְבַּהּ לִבּוֹ בְּדַרְכֵי ה' .

הַדֶּרֶךְ הָרִאשׁוֹנָה הִיא דֶּרֶךְ קְצָרָה שֶׁהִיא אֲרֻכָּה – קַל לְבַצְּעָהּ בְּאֹפֶן מִיָּדִי, אוּלָם אֲרֻכָּה דֶּרֶךְ זוֹ עַד לַשִּׁנּוּי לְטוֹבָה, אַךְ הַדֶּרֶךְ הַשְּׁנִיָּה הִיא דֶּרֶךְ אֲרֻכָּה שֶׁהִיא קְצָרָה – הִיא אָמְנָם אוֹרֶכֶת זְמַן וְדוֹרֶשֶׁת סַבְלָנוּת אַךְ בְּמִבְחַן הַתּוֹצָאָה הִיא דֶּרֶךְ קְצָרָה יוֹתֵר בְּהַשְׁפָּעָתָהּ לְטוֹבָה