הַהַצְלָחָה טְמוּנָה בְּהִתְמַקְּדּוּת בַּתְּחוּם הָאִישִׁי

הַהַצְלָחָה נִמְצֵאת רַק בַּתְּכוּנוֹת הָאִישִׁיּוּת שֶׁלְּךָ. אָנוּ מִסְתּוֹבְבִים בָּעוֹלָם וְרוֹאִים אֲנָשִׁים מַצְלִיחִים, וְאָנוּ מְנַסִּים לְחַקּוֹת אוֹתָם וּבְכָךְ אָנוּ בּוֹרְחִים מֵהָאֲנִי שֶׁלִּי. כָּל אוֹתָם אֲנָשִׁים שֶׁבֶּאֱמֶת הִצְלִיחוּ, זֶה הָיָה מִכֵּיוָן שֶׁהֵם הָיוּ הֵם עַצְמָם וְגִילוּ שֶׁהַהַצְלָחָה הִיא בְּתוֹכָם וּמֵהֶם, אַךְ כְּשֶׁאֲנִי מְנַסֶּה לִהְיוֹת הַשֵּׁנִי, אֲזַי אֲנִי כְּבָר לֹא אֲנִי, וְגַם כְּמוֹ הַשֵּׁנִי לֹא אֶהְיֶה כִּי זֶה גַּם הוּא לֹא אֲנִי. עַל הָאָדָם לְהַכִּיר תְּחִלָּה אֶת תְּכוּנוֹת נַפְשׁוֹ: שָׁקֵט אוֹ סוֹעֵר, פַּשְׁטָן אוֹ עַמְקָן, בַּעַל חֶסֶד אוֹ בַּעַל תְּפִלָּה וְכַדּוֹמֶה. וּכְשֶׁיִתְפֹּס אֶת תְּכוּנוֹתָיו הַטִּבְעִיּוֹת, דַּרְכָּן יִזְכֶּה לִבְנוֹת אֶת עַצְמוֹ.

כָּל אֶחָד וְאַחַד חַיָּב לוֹמַר בִּשְׁבִילִי [בַּשְּׁבִיל וּבַדֶּרֶךְ שֶׁלִּי] נִבְרָא הָעוֹלָם". (סַנְהֶדְרִין דַּף ל"ז עַמּוּד א').