הַחֲסִידוּת מְלַמֶּדֶת אֶת מַטְּרַת תִּקּוּן הַמִּדּוֹת

חָשׁוּב מְאֹד לִלְמֹד בְּסִפְרֵי מוּסָר, וְלִקְבֹּעַ זְמַן בַּיּוֹם לְכָךְ, כְּגוֹן: 'חוֹבוֹת הַלְּבָבוֹת', 'אָרְחוֹת צַדִּיקִים', 'מְסִלַּת יְשָׁרִים' וְכַדּוֹמֶה. בְּסִפְרֵי מוּסָר מְקַבְּלִים מֻשָּׂגִים לְאָן יְהוּדִי צָרִיךְ לְהַגִּיעַ, וּמְגַלִּים דַּרְכָּם אֶת הַחֶסְרוֹנוֹת שֶׁאוֹתָם צָרִיךְ לְתַקֵּן. אַךְ בְּנוֹסָף לְכָךְ, יֵשׁ לִלְמֹד חֲסִידוּת, שֶׁמַּטְּרָתָהּ לְלַמֵּד אֶת הָאָדָם אֵיךְ לְיַשֵּׂם אֶת מַה שֶּׁלָּמַד בְּסִפְרֵי הַמּוּסָר.

זֹאת וְעוֹד, הַחֲסִידוּת מַדְגִּישָׁה שֶׁהַמַּטָּרָה הִיא לֹא רַק תִּקּוּן הַמִּדּוֹת, אֶלָּא הָאֱמוּנָה – לְהַגִּיעַ אֶל הָ"אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ" (דְּבָרִים ד' ל"ה), וְכָל עֲבוֹדַת הַמִּדּוֹת וְקִיּוּם תּוֹרָה וּמִצְווֹת הֵם הָאֶמְצָעִים לְזֹאת הַמַּטָּרָה. "בָּא חֲבַקּוּק וְהֶעֱמִידָן עַל אַחַת, שֶׁנֶּאֱמַר – וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה" (מַכּוֹת דַּף כ"ד עַמּוּד א').