הַקְּשָׁיִים בִּתְחִלַּת הַשָּׁנָה כְּדֵי שֶׁנִּזְכֶּה לִישׁוּעוֹת

"כָּל הַהַתְחָלוֹת קָשׁוֹת" (מְכִילְתָא יִתְרוֹ פ"ב): בִּתְחִלַּת שָׁנָה יֵשׁ קְשָׁיִים, כְּדֵי שֶׁנַּכִּיר מִכֹּחָם אֶת אַפְסִיּוּתֵנוּ וְאָז נִזְכֶּה לִישׁוּעוֹת בְּלִי סוֹף, בְּעֶזְרַת הֵ' יִתְבָּרַךְ. עָלֵינוּ לִזְכֹּר כִּי כָּל הַקְּשָׁיִים הָעוֹבְרִים עָלֵינוּ הֵם לֹא מֵהַזּוּלַת, אֶלָּא אֵלּוּ הַפְּגָמִים שֶׁלִּי שֶׁמִּתְלַבְּשִׁים בַּזּוּלַת, וְעַל יְדֵי שֶׁאֶהְיֶה בִּשְׁתִיקָה וּבְהַכְנָעָה לַה' וּבִתְפִלָּה: "רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, זַכֵּנִי לְהַכִּיר שֶׁזֶּה לֹא פְּלוֹנִי אֶלָּא אַתָּה הוּא הַקּוֹרֵא לִי שֶׁאֶתְעוֹרֵר לְפַשְׁפֵּשׁ בַּפְּגָמִים שֶׁלִּי", הֲרֵי זֶה נוֹתֵן רְגִיעוּת לַנֶּפֶשׁ.