הַקְשֵׁב לַעֲצַת אִשְׁתְּךָ וְתִזְכֶּה בִּמְנוּחָה

"תַּנְיָא, לֹא יְהַלֵּךְ אָדָם אֲחוֹרֵי אִשָּׁה בַּדֶּרֶךְ, וַאֲפִלּוּ אִשְׁתּוֹ… אָמַר רַב נַחְמָן: מָנוֹחַ – עַם הָאָרֶץ הָיָה, דִּכְתִיב (שׁוֹפְטִים י"ג י"א): וַיֵּלֶךְ מָנוֹחַ אַחֲרֵי אִשְׁתּוֹ… אֶלָּא: אַחֲרֵי דְּבָרֶיהָ וְאַחֲרֵי עֲצָתָהּ" (בְּרָכוֹת דַּף ס"א עַמּוּד א').

אֶפְשָׁר לְפָרֵשׁ, שֶׁבָּא לְלַמְּדֵנוּ – שֶׁהָרוֹצֶה מְנוּחָה בַּחַיִּים, עֲצָתוֹ שֶׁיִּהְיֶה בְּהַכְנָעָה לַעֲצַת אִשְׁתּוֹ, כָּל עוֹד זֶה לֹא נֶגֶד הַהֲלָכָה (עַיֵּן בְּמַסֶּכֶת בָּבָא מְצִיעָא דַּף נ"ט עַמּוּד א'). וְזוֹ עֵצָה לְכָל אָדָם שֶׁהוּא בִּבְחִינַת 'עַם הָאָרֶץ' וְאֵינוֹ גָּדוֹל בַּתּוֹרָה, שֶׁיִּשְׁמַע לַעֲצַת אִשְׁתּוֹ בְּכָל מַה שֶּׁרַק יָכוֹל, עַל מְנָת שֶׁלֹּא לְהַגִּיעַ לְחִכּוּכִים וְלִבְעָיוֹת שֶׁל חֹסֶר שְׁלוֹם בַּיִת, וְעַל יְדֵי זֶה, יִזְכֶּה לִמְנוּחָה בִּבְחִינַת 'מָנוֹחַ'.