כָּךְ נִתְמוֹדֵד עִם מִשְׁקָעִים מֵהַיַּלְדוּת

"כָּל מִשְׁבָּרֶיךָ וְגַלֶּיךָ עָלַי עָבְרוּ" (תְּהִלִּים מ"ב ח'). כְּשֶׁעוֹבְרִים עַל הָאָדָם מַשְׁבְּרִים בַּיַּלְדוּת, אֵין לוֹ עֲדַיִן אֶת הַכֵּלִים הַמַּתְאִימִים לְהִתְמוֹדֵד אִתָּם, וְלָרֹב הוּא מַדְחִיק אוֹתָם בְּתוֹכוֹ, אוֹ מְפַתֵּחַ סְגִירוּת וּמֻפְנָמוּת, אַךְ בִּשְׁעַת לַחַץ אוֹ כַּעַס – יֵשׁ לוֹ תְּגוּבוֹת קָשׁוֹת שֶׁל הִתְפָּרְצוּת. וְזֶה מֵעִיד עָלָיו שֶׁהוּא נוֹשֵׂא בְּתוֹכוֹ מִשְׁקָעִים שֶׁל שָׁנִים.

הָעֵצָה לְכָךְ הִיא לְבַקֵּשׁ מַה' בְּאֹפֶן כְּלָלִי : "זַכֵּנִי לִלְמֹד מִכָּל מֶה שֶׁעָבַרְתִּי בַּחַיִּים, אֶת מַה שָׁאַתָּה רוֹצֶה שֶׁאֶלְמַד". וּבְאֹפֶן פְּרָטִי: כָּל מַעֲבָר שֶׁזּוֹכֵר שֶׁהָיָה לוֹ מִיַּלְדוּתוֹ, יַעֲשֶׂה אוֹתָהּ "עֲבוֹדָה": "ה' ! זַכֵּנִי לִלְמֹד שֶׁהַכְּאֵב שֶׁעָבַרְתִּי בְּיַלְדּוּתִי, זֶה לֹא מֵאַבָּא אוֹ מֵאִמָּא אוֹ אָדָם אַחַר, אֶלָּא זֶה הָיִיתָ אַתָּה, שֶׁרָצִיתָ לְלַמֵּד אוֹתִי דַּרְכּוֹ אֶת הַתְּלוּת שֶׁלִּי רַק בְּךָ, וְשֶׁאֵין לִי אַף אֶחָד בָּעוֹלָם, רַק רַחֲמֶיךָ".