לְהַעֲדִיף אֶת הַתּוֹעֶלֶת הַצִבּוּרִית עַל פְּנֵי הַתּוֹעֶלֶת הָאִישִׁית

"לַעֲשׂוֹת נַחַת רוּחַ לְיוֹצְרֵנוּ" (תְּפִילַת 'לְשֵׁם יִחוּד'): יֶשְׁנָם מַצָּבִים שֶׁהָאָדָם נִמְצָא בְּפָרָשַׁת דְּרָכִים, וּמֻנָּחִים לְפָנָיו שְׁתֵּי אֶפְשָׁרֻיּוֹת: א. שֶׁתָּבוֹא לוֹ תּוֹעֶלֶת אִישִׁית גְּדוֹלָה אַף בַּעֲבוֹדַת ה'. ב. שֶׁאָמְנָם הוּא לֹא יְקַבֵּל תּוֹעֶלֶת אִישִׁית, אֲבָל הַצִּבּוּר יְקַבֵּל מַכֵּךְ תּוֹעֶלֶת גְּדוֹלָה.

וְהִנֵּה, אִם הָאָדָם חוֹשֵׁב עַל עַצְמוֹ, אֲזַי הוּא מַכְרִיעַ לְטוֹבָתוֹ הָאִישִׁית. אַךְ אִם חוֹשֵׁב עַל מָה שֶׁיַּעֲשֶׂה נַחַת רוּחַ לְבוֹרְאוֹ, הֲרֵי שֶׁבְּוַדַּאי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹצֶה וְחָפֵץ בְּטוֹבַת בָּנָיו וְטוֹבַת כְּלָל יִשְׂרָאֵל, וְזֶה הַהֶבְדֵּל בֵּין בֵּן לְעֶבֶד: עֶבֶד – עוֹשֶׂה אֶת רְצוֹן הָאָדוֹן כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לוֹ מִזֶּה תּוֹעֶלֶת. בֵּן – חוֹשֵׁב רַק לַעֲשׂוֹת נַחַת רוּחַ לְאָבִיו. תַּפְקִידֵנוּ לִבְחֹר: "אִם כְּבָנִים – אִם כַּעֲבָדִים" (הַיּוֹם הֲרַת עוֹלָם).

י"ח אדר א'
לְהוֹצִיא אֶת הַיְלָדִים מִ"תַּחַת לַחֲמָמָה"

יֵשׁ לְחַנֵּךְ אֶת הַיְלָדִים מִגִּיל צָעִיר, לָקַחַת אַחֲרָיוּת עַל כָּל מִינֵי תַּפְקִידִים בִּצּוּעִים וּשְׁלִיחֻיּוֹת שֶׁל הַהוֹרִים. הַדָּבָר בּוֹנֶה אֶת אִישִׁיּוּתָם, וּמְחַשֵּׁל אוֹתָם לִבְנוֹת יְסוֹד שֶׁל הִתְמוֹדְדוּת בַּחַיִּים, כַּמּוּבָן, לְכָל גִּיל לָתֵת אֶת הָרָמָה שֶׁלּוֹ.

הַכְּלָל בְּזֶה: מָה שֶׁהוּא יָכוֹל לַעֲשׂוֹת בְּכֹחוֹת עַצְמוֹ, שֶׁיַּעֲשֶׂה זֹאת בְּעַצְמוֹ, וְלֹא כָּל דָּבָר לַעֲשׂוֹת לוֹ. אַךְ יְלָדִים שֶׁלֹּא מְחֻשָּׁלִים, מִשּׁוּם שֶׁאֵינָם לוֹקְחִים עַל עַצְמָם תַּפְקִידִים, הֲרֵי שֶׁהֵם גְּדֵלִים חַסְרֵי בִּטָּחוֹן, פַּחְדָנִים וְרַגְשָנִיִּים בִּמְיֻחָד, וְהַכֹּל כִּי הַהוֹרִים רָצוּ לְהַשְׁאִיר אוֹתָם כָּל הַזְּמַן "תַּחַת הַחֲמָמָה" שֶׁל אַבָּא וְאִמָּא. "חֲנוֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַּרְכּוֹ" (מִשְׁלֵי כ"ב ו').