לְהַעֲלוֹת אֶת הַפַּחַד – לְפַחַד ה'

פְּחָדִים שֶׁל דִּמְיוֹנוֹת: כְּשֶׁיֵּשׁ לָאָדָם פְּחָדִים, עָלָיו לְהַעֲלוֹתָם לְפַחַד ה', כִּי הַפְּנִימִיּוּת שֶׁלָּהֶם הִיא יִרְאַת שָׁמַיִם. וּכְשֶׁזּוֹכֶה לְהַעֲלוֹת אֶת הַפַּחַד לְשָׁרְשׁוֹ, מִמֵּילָא מִסְתַּלֵּק הַפַּחַד הַחִיצוֹנִי הַגַּשְׁמִי. וְגַם כְּשֶׁהַפְּחָדִים שָׁרְשָׁם בְּדִמְיוֹנוֹת וְלֹא בִּמְצִיאוּת, כֵּיוָן שֶׁסּוֹף סוֹף יֵשׁ לוֹ כָּעֵת פַּחַד בְּפֹעַל, הֲרֵי שֶׁגַּם כָּאן יֵשׁ לוֹ לְהַעֲלוֹת אֶת הַפַּחַד לְפַחַד ה', וּבָזֶה זוֹכֶה לְיִרְאַת שָׁמַיִם.
וְהִנֵּה דֶּרֶךְ הַטֻּמְאָה, כְּשֶׁמַּרְגִּישָׁה שֶׁנִּלְחָמִים נֶגְדָּהּ הִיא מִתְעַצֶּמֶת נֶגֶד יוֹתֵר וְיוֹתֵר, כְּדֶרֶךְ שְׁנֵי אֲנָשִׁים שֶׁנִּלְחָמִים זֶה בָּזֶה. וְלָכֵן, כְּשֶׁאָדָם רוֹאֶה שֶׁעַל יְדֵי שֶׁמַּעֲלֶה אֶת הַפַּחַד, אֲזַי אַדְּרַבָּה, מִתְגַּבְּרִים אֶצְלוֹ יוֹתֵר וְיוֹתֵר הַפְּחָדִים – לֹא יִירָא מִכָּךְ, אַדְּרַבָּה, זֶה אָכֵן סִימָן שֶׁהוּא נִלְחָם כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ, וְזֶה עִנְיָן זְמַנִּי, וְזֶה יַעֲבֹר. אֶלָּא שֶׁעָלָיו לְהַמְשִׁיךְ לְהִלָּחֵם וּלְהַעֲלוֹת אֶת הַפַּחַד לַקְּדֻשָּׁה.

"אֵין לוֹ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּבֵית גְּנָזָיו אֶלָּא אוֹצָר שֶׁל יִרְאַת שָׁמַיִם" (בְּרָכוֹת דַּף ל"ג עַמּוּד ב').