לִבְרֹחַ מֵהַכָּבוֹד – הוּא לֹא שֶׁלְּךָ!
"מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן" (וַיִּקְרָא י"ט ל"ב): מְבֹאָר בַּסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים, שֶׁהַכָּבוֹד שֶׁאָנוּ נוֹתְנִים לְזָקֵן וּלְתַלְמִיד חָכָם, הוּא בִּגְלַל הַשְּׁכִינָה שֶׁבָּאָה אִתּוֹ. וְזֶהוּ "מִפְּנֵי שֵׂיבָה", דְּהַיְנוּ הַפְּנִימִיּוּת שֶׁלּוֹ, שֶׁזּוֹ הַשְּׁכִינָה שֶׁבָּאָה אִתּוֹ. אָנוּ לֹא חוֹלְקִים כָּבוֹד לָאָדָם עַצְמוֹ, אֶלָּא לַשְּׁכִינָה שֶׁבּוֹ. וְזֶהוּ עִנְיַן כְּבוֹד בֵּית הַכְּנֶסֶת, מִצַּד הַשְּׁכִינָה הַשּׁוֹרָה שָׁם.
וְלָכֵן, הָאָדָם מִצַּד עַצְמוֹ צָרִיךְ לִבְרֹחַ מִכָּבוֹד, כִּי לָנוּ לֹא מַגִּיעַ כָּבוֹד, וְהוּא לֹא שֶׁלָּנוּ אֶלָּא שֶׁל ה' יִתְבָּרַךְ, וְהוּא נוֹתֵן אֶת הַכָּבוֹד דֶּרֶךְ הַשְׁרָאַת שְׁכִינָתוֹ בָּעוֹלָם – "מִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד, ה' צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה" (תְּהִלִּים כ"ד י').