לַהֲפֹךְ אֶת הַכַּעַס לְאֵשׁ קֹדֶשׁ

"נַפְשִׁי יָצְאָה בְדַבְּרוֹ" (שִׁיר הַשִּׁירִים ה' ו'): בְּכָל יוֹם עוֹבְרִים עַל הָאָדָם מְאֹרָעוֹת וְעִנְיָנִים שׁוֹנִים שֶׁמַּרְגִּיזִים אוֹתוֹ, וּלְעִתִּים אַף מַסְעִירִים אֶת רוּחוֹ. אוּלָם דַּוְקָא כְּשֶׁמְּנַסֶּה לְהִתְגַּבֵּר וְשׁוֹתֵק, כָּל הָאֵשׁ נִשְׁאֶרֶת בְּתוֹכוֹ וְהוּא אוֹכֵל אֶת עַצְמוֹ מִבִּפְנִים. וְהָעֵצָה לְכָךְ – שֶׁיּוֹצִיא אֶת כַּעְסוֹ עַל יְדֵי דִּבּוּר שֶׁל תְּפִלָּה: "רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, זַכֵּנִי לְהָבִין שֶׁזֶּה לֹא פְּלוֹנִי, אֶלָּא זֶה אַתָּה קוֹרֵא לִי דַּרְכּוֹ, וְשֶׁאֶזְכֶּה לִלְמֹד מִזֶּה אֶת שִׁפְלוּתִי וְאַפְסִיּוּתִי, וְאֶת חֹסֶר הָאוֹנִים שֶׁלִּי בִּלְעָדֶיךָ", וְאָז דֶּרֶךְ צִנּוֹר הַתְּפִלָּה, כְּשֶׁיַּתְמִיד בָּהּ, יִזְכֶּה שֶׁכָּל הַכַּעַס יֵהָפֵךְ לְאֵשׁ קֹדֶשׁ שֶׁל שִׂמְחָה וְהִתְלַהֲבוּת בַּעֲבוֹדַת ה'.

"כִּי אַתָּה ה' בָּאֵשׁ הִצַּתָּהּ וּבָאֵשׁ אַתָּה עָתִיד לִבְנוֹתָהּ" (נַחֵם לְתִשְׁעָה בְּאָב).