לֹא הֶחָבֵר מְצַעֵר אוֹתִי אֶלָּא הַפְּגָמִים שֶׁלִּי

כְּשֶׁאָדָם מְקַבֵּל כְּאֵב מֵחָבֵר, אוֹ בְּכָל צוּרָה שֶׁהִיא, הֲרֵי שֶׁעָלָיו לִרְאוֹת שֶׁזֶּה בָּא לוֹ מֵה'. אַךְ אֵין הַכַּוָּנָה שֶׁה' מַכֶּה אֶת הָאָדָם, שֶׁהֲרֵי "מִפִּי עֶלְיוֹן לֹא תֵּצֵא הָרָעוֹת וְהַטּוֹב" (אֵיכָה ג' ל"ח), דְּהַיְנוּ שֶׁהָרָעוֹת, כְּלוֹמַר: מִקְרִים רָעִים, זֶה לֹא יוֹצֵא מֵה'. "וְהַטּוֹב", פֵּרוּשׁ: הַבְּחִירָה שֶׁלִּי בְּטוֹב, זֶה גַּם לֹא מֵה', אֶלָּא זֶה הַחֵלֶק שֶׁלִּי. כָּךְ מְבָאֵר הָ"אוֹר הַחַיִּים" הַקָּדוֹשׁ (שְׁמוֹת ו' ב').

אִם כֵּן, מִי שֶּׁמַּכֶּה אֶת הָאָדָם זֶה הַפְּגָמִים שֶׁלּוֹ, שֶׁמֵּהֶם נוֹצְרוּ מַלְאֲכֵי חַבָּלָה שֶׁהֵם מְיַסְּרִים אֶת הָאָדָם, וְנִכְנָסִים בֶּחָבֵר שֶׁלּוֹ שֶׁמְּצַעֵר אוֹתוֹ, וְזֶה הָעֹמֶק בְּמָה שֶׁדֶּרֶךְ הָאֱמוּנָה אוֹמֶרֶת, שֶׁזֶּה לֹא הֶחָבֵר, אֶלָּא ה', – כְּלוֹמַר: שֶׁה' נוֹתֵן רְשׁוּת לַמְחַבְּלִים שֶׁנּוֹצְרוּ מֵהַפְּגָמִים שֶׁלִּי, לְצַעֵר אוֹתִי כְּדֵי שֶׁאֶלְמַד מִזֶּה אֶת הַצַּעַר שֶׁלּוֹ, וְאֶעֱשֶׂה עַל זֶה תְּשׁוּבָה: "אַבָּא! זַכֵּנִי לִלְמֹד שֶׁזֶּה לֹא הֶחָבֵר מְצַעֵר אוֹתִי ,אֶלָּא הַפְּגָמִים שֶׁלִּי".