"נְדוּדֵי שֵׁנָה" – חִבּוּטֵי הַנְּשָׁמָה

פְּעָמִים רַבּוֹת, הָאָדָם מְנַסֶּה לְהֵרָדֵם בַּלַּיְלָה וְלֹא מַצְלִיחַ, וְסוֹבֵל מִנְּדוּדֵי שֵׁנָה, וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ לָמָּה. וְהָעוֹלָם אוֹמְרִים שֶׁזֶּה בִּגְלַל דְּאָגוֹת, אוּלָם יֵשׁ דָּבָר עָמֹק יוֹתֵר. שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ אָמַר: "מְתוּקָה שְׁנַת הָעֹבֵד" (קֹהֶלֶת ה' י"א), דְּהַיְנוּ, יָדוּעַ שֶׁתְּפִלָּה נִקְרֵאת עֲבוֹדָה שֶׁבַּלֵּב (תַּעֲנִית דַּף ב' עַמּוּד א'). וְהִנֵּה, אָדָם שֶׁזָּכָה לְהִתְפַּלֵּל לַה' כָּרָאוּי בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם, וְהִתְחַבֵּר לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתּוֹךְ לֵב נִשְׁבָּר וּתְלוּת מֻחְלֶטֶת בַּה', אֲזַי בְּסוֹף הַיּוֹם הַנְּשָׁמָה שֶׁלּוֹ שְׂמֵחָה וְעוֹרֶגֶת לַחֲזֹר לְבוֹרֵא הָעוֹלָם וּלְסַפֵּר לוֹ אֶת כָּל הַהִתְקַדְּמוּת הַנִּפְלָאָה שֶׁהָיְתָה לָהּ בְּאוֹתוֹ יוֹם, וְאָז הַגּוּף נִרְדָּם מַהֵר וּבְקַלּוּת. אַךְ אִם לֹא הִתְפַּלֵּל כָּרָאוּי וְלֹא עָשָׂה אֶת רְצוֹן ה', אֲזַי הַנְּשָׁמָה מִתְחַבֶּטֶת עִם עַצְמָהּ, בְּאֵלּוּ פָּנִים אֶעֱלֶה לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, וּמֵאוֹתָם יִסּוּרֵי הַנְּשָׁמָה נוֹצָרִים לוֹ לָאָדָם קְשָׁיִים לְהֵרָדֵם.