"אֵין יֶלֶד רַע – יֵשׁ יֶלֶד שֶׁרַע לוֹ…"

רַק עַל יְדֵי קֵרוּב וְאַהֲבָה נוּכַל לְהַשְׁפִּיעַ עַל יְלָדֵינוּ, זוֹ הַדֶּרֶךְ הַיְּחִידָה. אִם נִבְדֹּק טוֹב, נִגְלָה שֶׁמֵּאֲחוֹרֵי יֶלֶד בְּעָיָתִי וּמַרְדָן, הַמְגַלֶּה הִתְנַגְּדוּת לְכָל דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה, יֵשׁ עָבָר "מְפֹאָר" שֶׁל רוֹדָנוּת וְאַלִּימוּת פִיזִית וּמִלּוּלִית שֶׁחָוָה, אוֹ בַּבַּיִת אוֹ בְּבֵית הַסֵּפֶר, וְנַפְשׁוֹ פְּצוּעָה וּמְלֵאָה כְּאֵבִים, שֶׁתֻּרְגְּמוּ מִמֵּילָא גַּם כְּלַפֵּי הַדָּת וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.

הָרִפּוּי הוּא עַל יְדֵי רִבּוּי שֶׁל אַהֲבָה וְקֵרוּב, וּלְהַפְסִיק אֶת הַהֶעָרוֹת הַחוֹזְרוֹת וְנִשְׁנוֹת, וְלִהְיוֹת חָבֵר אֲמִתִּי שֶׁלּוֹ, כַּמּוּבָן, עִם הַצָּבַת גְּבוּלוֹת בְּרוּרִים לַיֶּלֶד כְּדֵי שֶׁלֹּא יִחְיֶה בְּהֶפְקֵרוּת, וּבַחֵלֶק הַפְּנִימִי, עָלֵינוּ לְבַקֵּשׁ מַה' שֶׁיַּרְאֶה לָנוּ מָה הוּא רוֹצֶה שֶׁנְּתַקֵּן בַּצַּעַר הַזֶּה שֶׁהוּא עוֹשֶׂה לָנוּ דֶּרֶךְ הַבֵּן.

"מַיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת הָאַהֲבָה" (שִׁיר הַשִּׁירִים ח' ז').