הַמְנַצֵּחַ – הוּא הַנּוֹתֵן אֶת הַמַּכָּה הָאַחֲרוֹנָה

יָדוּעַ שֶׁבְּכָל קְרָב, הַנִּצָּחוֹן לֹא תָּלוּי כַּמָּה מַכּוֹת הַיָּרִיב נָתַן, אֶלָּא מִי נָתַן אֶת הַמַּכָּה הָאַחֲרוֹנָה, וְכָךְ גַּם בַּעֲבוֹדַת ה', אִם הַיֵּצֶר הָרַע הִתְקִיף אֶת הָאָדָם וְהִפִּילוֹ אָרְצָה, אַךְ מִיָּד הָאָדָם קָם וְנָתַן מַכָּה וְנִלְחַם בּוֹ, אֲזַי – הַנִּצָּחוֹן שֶׁל הָאָדָם.

לְמָשָׁל: אִם הַיֵּצֶר הָרַע הֵבִיא אֶת הָאָדָם לְרִפְיוֹן בְּמֶשֶׁךְ כָּל תְּפִלַּת שְׁמוֹנֶה-עֶשְׂרֵה, אַךְ בֶּ"אֱלֹקֵי נְצֹר" הוּא "הִתְעוֹרֵר" וְתָפַס אֶת עַצְמוֹ, וּבָא אֵלָיו הַיֵּצֶר הָרַע וְאוֹמֵר לוֹ: "זֶהוּ, תְּפִלַּת שְׁמוֹנֶה-עֶשְׂרֵה כְּבָר לֹא תִּתְקַבַּל", וּבְכָל זֹאת הָאָדָם נִלְחָם וְכִוֵּן בֶּ"אֱלֹקַַי נְצֹר", אֲזַי הוּא הַמְנַצֵּחַ, כֵּיוָן שֶׁהוּא נָתַן אֶת הַמַּכָּה הָאַחֲרוֹנָה. "אַחֲרוֹן – אַחֲרוֹן חָבִיב" (בְּרֵאשִׁית רַבָּה פָּרָשָׁה ע"ח סִימָן ח').