הָאֱמֶת צוֹעֶדֶת בַּד בְּבַד עִם הַיַּצִּיבוּת

יְהוּדִי פּוֹתֵחַ אֶת הַיּוֹם עִם קְרִיאַת פָּרָשַׁת קָרְבַּן הַתָּמִיד. אֵין יוֹם בַּשָּׁנָה שֶׁבּוֹ לֹא הָיוּ מַקְרִיבִים 'תָּמִיד' בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, אֲפִלּוּ בְּשַׁבָּת וּבְיוֹם הַכִּפּוּרִים. וְלִכְאוֹרָה, מַדּוּעַ ה' קָבַע "אֶת הַכֶּבֶשׂ אֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר, וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם" (בַּמִּדְבָּר כ"ח ד'), הֲרֵי בְּכָל יוֹם הָיוּ מַקְרִיבִים בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ שְׁלָמִים, חַטָּאת וְקָרְבַּן תּוֹדָה, וְאִם כֵּן לָמָּה שֶׁלֹּא תִּהְיֶה הִתְנַהֲלוּת סְפּוֹנְטָנִית – מַה שֶּׁבָּא רִאשׁוֹן לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ יִהְיֶה הַקָּרְבָּן הָרִאשׁוֹן, וּבְכָךְ יִהְיֶה גִּוּוּן וְגִישָׁה טִבְעִית, וְלֹא גִּישָׁה 'מְקֻבַּעַת'? אֶלָּא, שֶׁפֹּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִמֵּד אוֹתָנוּ יְסוֹד: אִי אֶפְשָׁר לִבְנוֹת שׁוּם דָּבָר עַל בָּסִיס עֲרָאִי.

אָנוּ אוֹמְרִים כָּל בֹּקֶר אַחֲרֵי קְרִיאַת שְׁמַע: "אֱמֶת וְיַצִּיב", דָּבָר אֲמִתִּי בָּא רַק בְּאֹפֶן שֶׁל יַצִּיבוּת, דְּהַיְנוּ דָּבָר קָבוּעַ וּתְמִידִי, בְּלִי שִׁנּוּיִים.