דֶּרֶךְ הָאַהֲבָה: "אֲנִי עַצְמִי לֹא טוֹב יוֹתֵר מִמֶּנּוּ"

"עַל כָּל פְּשָׁעִים תְּכַסֶּה אַהֲבָה" (מִשְׁלֵי י' י"ב): פְּעָמִים רַבּוֹת אָנוּ נִפְגָּשִׁים בַּחַיִּים עִם פְּשָׁעִים שֶׁל הַזּוּלַת, כְּגוֹן אֵצֶל הַתַּלְמִידִים שֶׁלָּנוּ, אֵצֶל יְלָדֵינוּ אוֹ אֵצֶל בֶּן הַזּוּג. אֲבָל יֵשׁ דֶּרֶךְ אַחַת שֶׁגּוֹרֶמֶת לְאוֹתָם פְּשָׁעִים לְהֵעָלֵם, וְזוֹ הִיא דֶּרֶךְ הָאַהֲבָה. דְּהַיְנוּ, עַל יְדֵי שֶׁלּוֹמֵד מֵהַפְּשָׁעִים שֶׁרוֹאֶה אֵצֶל זוּלָתוֹ שֶׁהוּא עַצְמוֹ לֹא טוֹב יוֹתֵר מִמֶּנּוּ, וְגַם אֲנִי כָּמוֹהוּ, אֲזַי כְּתוֹצָאָה מִמַּבָּט זֶה נוֹצָרִים אַהֲבָה וְחִבּוּר בַּנְּפָשׁוֹת זוֹ לָזוֹ, וּכְשֶׁנּוֹצָר הַחִבּוּר – עוֹבֶרֶת הַשְׁפָּעָה רוּחָנִית מִמֶּנּוּ לַחֲבֵרוֹ, וְעַל יְדֵי זֶה גּוֹרֵם לְהִתְעוֹרְרוּת תְּשׁוּבָה אֵצֶל הַזּוּלַת, וּמִמֵּילָא מִסְתַּלְּקִים וְעוֹבְרִים מִמֶּנּוּ פְּשָׁעָיו. וְהָבֵן כִּי נִפְלָא הַדָּבָר!