עֲבוֹדָה עִם עַצְמְךָ תַּשְׁפִּיעַ עַל בֶּן הַזּוּג

"טוֹבִים הַשְּׁנַיִם מִן הָאֶחָד" (קֹהֶלֶת ד' ט'): בְּכָל דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה עָדִיף עֲבוֹדָה בְּחַבְרוּתָא, וּכְמוֹ כֵן בְּבִנְיַן הַבַּיִת הַיְּהוּדִי, כְּשֶׁהַבַּעַל וְהָאִשָּׁה תּוֹמְכִים אֶחָד בַּשֵּׁנִי וּמְעוֹדְדִים זֶה אֶת זֶה לְהִתְחַזֵּק בְּעִנְיְנֵי קְדֻשָּׁה וַעֲבוֹדַת ה'. אוּלָם, גַּם בְּמַצָּב שֶׁרַק אֶחָד מִבְּנֵי הַזּוּג מוּכָן לַעֲבֹד וְהַשֵּׁנִי לֹא מוּכָן לְשַׁתֵּף פְּעֻלָּה – גַּם בְּמַצָּב זֶה אֵין יֵאוּשׁ כְּלָל. וְעַל זֶה אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: "אִם אֵין אֲנִי לִי, מִי לִי" (אָבוֹת א' י"ד) – וְעָלָיו לָקַחַת יָזְמָה וְאַחֲרָיוּת, וְלָדַעַת שֶׁאָכֵן כְּשֶׁיַּעֲבֹד עִם עַצְמוֹ וְיִשְׁתַּדֵּל לַעֲשׂוֹת אֶת הַמֻּטָּל עָלָיו מִתּוֹךְ הַכְנָעָה וּדְבֵקוּת בַּבּוֹרֵא – יִזְכֶּה שֶׁבּוֹרֵא הָעוֹלָם יַשְׁפִּיעַ עַל בֶּן הַזּוּג שֶׁלּוֹ הַכְנָעָה וְרָצוֹן אַף הוּא לְהִתְחַזֵּק וּלְהִתְקָרֵב אֶל ה'.

וְזֶהוּ "טוֹבִים הַשְּׁנַיִם" – דְּהַיְנוּ אֵיךְ זוֹכִים לְהַגִּיעַ לְמַצָּב שֶׁשְּׁנֵי בְּנֵי הַזּוּג יִהְיוּ טוֹבִים זֶה לָזֶה? "מִן הָאֶחָד", מִכֹּחַ עֲבוֹדָתוֹ שֶׁל הָאֶחָד עַל עַצְמוֹ.