כְּשֶׁהַיֶּלֶד רוֹצֶה 'צוּמִי' – לְהַעֲנִיק לוֹ בְּדֶרֶךְ חִיּוּבִית

יֵשׁ יְלָדִים בַּבַּיִת, שֶׁמַּתְחִילִים לוֹמַר עַל עַצְמָם: "אֲנִי לֹא שָׁוֶה כְּלוּם, אֲנִי אֶפֶס, אֲנִי גֹּלֶם" וְכַדּוֹמֶה, וְהַהוֹרִים מִתְעַצְבְּנִים עֲלֵיהֶם וּמַתְחִילִים לְהִתְוַכֵּחַ: "תַּפְסִיק לְדַבֵּר כָּךְ עַל עַצְמְךָ, אַתָּה כֵּן שָׁוֶה, אַתָּה חָכָם, אַתָּה הַבֵּן שֶׁל בּוֹרֵא הָעוֹלָם", וְהַיֶּלֶד עוֹנֶה: "לֹא נָכוֹן, אֲנִי לֹא שָׁוֶה כְּלוּם".

צָרִיךְ לָדַעַת, שֶׁכֻּלָּנוּ רוֹצִים תְּשׂוּמֶת לֵב [הַנִּקְרֵאת בִּלְשׁוֹן הָעָם 'צוּמִי'], וְכָל שֶׁכֵּן יְלָדִים בְּרֵאשִׁית דַּרְכָּם. וְהַיֶּלֶד רוֹאֶה אֵיךְ שֶׁבְּצוּרָה כָּזוֹ הוּא מַשִּׂיג אֶת הַ'בָּמָה הַמֶּרְכָּזִית' בַּבַּיִת, וּמִמֵּילָא מִשְׁתַּמֵּשׁ בְּכָךְ שׁוּב וָשׁוּב, לִמְגִנַּת לִבָּם שֶׁל הוֹרָיו. לָכֵן צָרִיךְ לֹא לְהִתְיַחֵס לְבִטּוּיִים אֵלּוּ כְּלָל, כְּאִלּוּ לֹא שָׁמַעְנוּ אוֹתָם, וְרַק כְּשֶׁהַיֶּלֶד עוֹשֶׂה פְּעֻלּוֹת חִיּוּבִיּוֹת, אָז אָנוּ מְשַׁבְּחִים וּמְרוֹמְמִים אוֹתוֹ: "אַשְׁרֶיךָ, אֵיזֶה חֶסֶד, אֵיזֶה כִּבּוּד הוֹרִים, אֵיזֶה יֶלֶד רְצִינִי" וְכַדּוֹמֶה, וּבְכָךְ יִקְלֹט שֶׁאֶת הַיַּחַס מְקַבְּלִים רַק עַל יְדֵי גּוֹרְמִים חִיּוּבִיִּים.