לָמָּה לוֹקְחִים מִמְּךָ אֶת הַחֵשֶׁק לְהִתְפַּלֵּל?

בָּחוּר אֶחָד הִגִּיעַ לַמַּדְרִיךְ שֶׁלּוֹ, וּשְׁאֵלָה בְּפִיו: "עַד הַיּוֹם הָיָה לִי חֵשֶׁק לְהִתְפַּלֵּל, וּמִשּׁוּם מָה, לָאַחֲרוֹנָה אָבַד לִי הַחֵשֶׁק, מָה עוֹשִׂים?" עָנָה לוֹ הַמַּדְרִיךְ: "דַּע לְךָ, שֶׁמִּשָּׁמַיִם נוֹתְנִים לָאָדָם בִּתְחִלַּת הַדֶּרֶךְ חֵשֶׁק לְהִתְפַּלֵּל, אוּלָם הָאָדָם לֹא קוֹלֵט שֶׁהַחֵשֶׁק שֶׁיֵּשׁ לוֹ לְהִתְפַּלֵּל הוּא מַתְּנַת ה', וּמְיַחֵס אֶת הַחֵשֶׁק לְעַצְמוֹ, וּכְפִי שֶׁאָמַרְתָּ: "עַד הַיּוֹם הָיָה לִי חֵשֶׁק לְהִתְפַּלֵּל". וְאָז, כְּשֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹצֶה לְקַדֵּם אֶת הָאָדָם לְשָׁלָב גָּבוֹהַּ יוֹתֵר, לוֹקֵחַ לוֹ אֶת הַחֵשֶׁק, כְּדֵי לְלַמֵּד אוֹתוֹ: "בּוֹא תִּלְמַד אֶת מְצִיאוּתְךָ, שֶׁאַתָּה מְצִיאוּת שֶׁל חֹסֶר חֵשֶׁק לִתְפִלָּה".

וְהַמַּשְׂכִּיל בָּעֵת הַהִיא לֹא נִשְׁבָּר מֵהַמַּצָּב, אֶלָּא אַדְּרַבָּה, קוֹלֵט אֶת הַשְּׁכִינָה שֶׁמִּסְתַּתֶּרֶת בַּמַּצָּב הַזֶּה – שֶׁל חֹסֶר הַחֵשֶׁק, וְאוֹמֵר לְבוֹרְאוֹ: "אַבָּא, הִנֵּה גִּלִּיתִי אוֹתְךָ בְּחֹסֶר חֵשֶׁק, אַתָּה בָּאתָ לְלַמֵּד אוֹתִי כָּעֵת מָה אֲנִי בִּלְעָדֶיךָ".