שְׁתִיקָה שֶׁל הַדְחָקָה הִיא הַשֶּׁקֶט שֶׁלִּפְנֵי הַסְּעָרָה

הִתְפָּרְצוּת שֶׁל כַּעַס מְגַלָּה שֶׁעַד עַכְשָׁו לֹא הָיְתָה כָּאן "עֲבוֹדָה עַל כַּעַס", אֶלָּא זוֹ הָיְתָה "שְׁתִיקָה שֶׁל הַדְחָקָה". אָמְנָם כְּלַפֵּי חוּץ זֶה נִרְאֶה כְּוִתּוּר וְסַלְחָנוּת, אַךְ בִּפְנִים בְּעֹמֶק הַלֵּב – הַכֹּל נִשְׁאַר כְּפִי שֶׁהָיָה, אֶלָּא שֶׁזֶּה מִתַּחַת לִפְנֵי הַשֶּׁטַח, אַךְ לְבַסּוֹף מַגִּיעַ "הַקַּשׁ שֶׁשָּׁבַר אֶת גַּב הַגָּמָל", וְכָל הַמְרִיבוֹת וְהַכְּעָסִים שֶׁהֻדְחֲקוּ פְּנִימָה – יוֹצְאִים הַחוּצָה בְּהִתְפָּרְצוּת קָשָׁה.

הַדָּבָר הַיָּחִיד שֶׁבֶּאֱמֶת מְנַקֶּה אֶת הַכַּעַס מֵהַלֵּב, זֶה "דֶּרֶךְ הָאֱמוּנָה", לְהַכִּיר שֶׁזֶּה לֹא הוּא עָשָׂה לִי אֶת הַכְּאֵב וְעָגְמַת הַנֶּפֶשׁ, אֶלָּא זֶה ה' שֶׁקּוֹרֵא לִי דַּרְכּוֹ. "כִּי חִצֶּיךָ נִחֲתוּ בִּי וַתִּנְחַת עָלַי יָדֶךָ" (תְּהִלִּים ל"ח ג').