תַּחֲשֹׁב פָּחוֹת – תַּעֲשֶׂה יוֹתֵר!

יֵשׁ לִהְיוֹת יוֹתֵר מֻנָּח בַּעֲשִׂיָּה בְּפֹעַל, וּפָחוֹת בְּמַחְשָׁבוֹת רַעְיוֹנוֹת וְתִכְנוּנִים, שֶׁמְּבִיאִים לְרַחֲפָנוּת וְדִמְיוֹנוֹת שֶׁלֹּא מְּבִיאִים תּוֹצָאוֹת בַּשֶּׁטַח. הָעֲשִׂיָּה מְקָרֶבֶת אֶת הָאָדָם לְעוֹלָם הַמְּצִיאוּת, וּלְהַכָּרַת הָאֱמֶת שֶׁלּוֹ, הַמָּנוֹף לִצְמִיחָה רוּחָנִית. וְזֶהוּ מַה שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (אֲבוֹת בִּ' בִּ'): "יָפֶה תַּלְמוּד תּוֹרָה עִם דֶּרֶךְ אֶרֶץ" = רִבּוּי עֲשִׂיָּה שֶׁל חֶסֶד אוֹ עֲבוֹדָה פִיזִית, "שֶׁיְּגִיעַת שְׁנֵיהֶם מְשַׁכַּחַת עָווֹן" = לִהְיוֹת מְדֻמְיָן.