עוד מעט ראש השנה.
עוד שנה חלפה, ושוב הלב שואל: מה לקחנו ממנה? איפה התקדמנו? איפה דחקנו בעצמנו יותר מדי, ואיפה היה אפשר להקשיב קצת יותר לנשמה?
לפעמים נדמה לנו שחשבון נפש פירושו להכות על עצמנו. לבקר, לחתוך, להשפיל. אבל דרך הבעל שם טוב מלמדת אחרת: השפלות היא קרקע לעמוד עליה, לא בית לגור בו.
יהודי צריך לדעת את האמת: מצד עצמו הוא כלי ריק, תלוי לגמרי ברחמי השם. אבל דווקא משום כך — הוא יכול להתמלא. הקב”ה רוצה למלא אותו באמונה, בשמחה, בכוחות, באהבה, בנחת, בחיים טובים באמת.
זו התנועה הפנימית של הימים הללו: לבוא פשוטים, לבוא אמתיים, לבוא בלי להעמיד פנים שאנחנו מסתדרים לבד — ולפתוח את הלב לשפע שהשם רוצה לתת.
וזו גם השליחות שלנו כעת.
אם זכינו לטעום משהו מאור הדרך, אם מילה אחת בעלון חיזקה אותנו, אם שיעור אחד פתח לנו נקודה בלב — אולי הגיע הזמן לא רק לקבל, אלא גם להיות שותפים.
אפשר להצטרף בתרומה חודשית, אפילו קטנה. אפשר לקחת חלק בהפצת העלונים. אפשר פשוט להרים טלפון למוקד ההפצה של הדרך ולשאול: “מה אני יכול לעשות?”
כי יש עוד יהודי שמחכה למילה הזאת. עוד לב שצריך להיזכר שהוא לא אבוד. עוד נשמה שיכולה להיפתח לפני ראש השנה.
בואו ניכנס לשנה החדשה לא רק עם בקשה לקבל חיים — אלא עם זכות להפיץ חיים.
שלכם דרך הבעל שם טוב
