"אתם ניצבים היום כולכם ראשיכם שבטיכם זקניכם ושוטריכם כל איש ישראל". "מחוטב עציך עד שואב מימך"
צריך להבין אחרי שפירט את כולם למה חזר ואמר כל איש ישראל?
אלא מסביר המדרש כך: "אף על פי שמיניתי לכם ראשים ושופטים, זקנים ושוטרים, כולכם שווים לפניי שנאמר כל איש ישראל". (מכילתא דרבי ישמעאל, פרשת בא אות ט"ז).
עוד נקודה שצריך להבין, מפני מה התורה פרטה את חוטב העצים ושואב המים שהם מקצועות פחותים ביותר, בתוך הרשימה של הניצבים מול הקב"ה?
אלא מסביר המדרש כך: "לפי שישראל נמשלו לחיטה ואמר רבי שמעון בן לקיש: מה חיטים הללו פסולת הקליפות שלהם נמדדות עמהם, כך ישראל: מחוטב עציך עד שואב מימך". (שיר השירים רבה פרק ז' ג').
ישנן שתי נקודות יפות וחשובות שניתן ללמוד מהמדרשים הנ"ל.
אדם שעובר מעברים בחייו ובפרט אם מדובר על מעברים של נפילות וקשיים רוחניים או קושי בגשמי, הרבה פעמים אם ישים לב ישמע בתוכו "קולות" שהמסר שלהם הוא: "איזה מסכן אתה, תראה מה זה אתה הכי מסכן מכל החברים שלך, כולם מוצלחים רק לא אתה". במילים אחרות, אתה לא שווה כמו כולם. לכן באה התורה ואומרת "כל איש ישראל " כולכם שווים לפני" אצל בורא עולם, בשונה מהסתכלות רחובית, כולם שווים ואינם נמדדים לפי ההצלחות.
נקודה שנייה:
בדרך כלל כשאדם ניגש למשפט הוא מנסה להסתיר את כל החסרונות ואת כל המעלות הלא טובות שקיימות אצלו כדי להרשים ולהראות כמה הוא בסדר וכמה הכל טוב.
אמנם, אנחנו באים ואומרים בסליחות כהכנה לראש השנה "מכסה פשעיו לא יצליח ומודה ועוזב ירוחם" דהיינו, שבורא עולם רוצה שנפתח את הפשעים והפאשלות שלנו בפניו ונאמר אליו את האמת "ריבונו של עולם זה אני בלעדיך מציאות של פשעים ועבירות תרחם עליי אל תעזוב אותי". לפי זה מובן דברי המדרש שעם ישראל נמשלו לחיטים כמו שהחיטים נמדדות עם הפסולת שלהם כך עם ישראל.
שנה טובה
