בַּדַּרְגָּה שֶׁלְּךָ – שָׁם תִּתֵּן נְקֻדָּה שֶׁל עֲבוֹדָה

"וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה" (חֲבַקּוּק ב' ד'). צָרִיךְ בֵּאוּר: לָמָּה לֹא כָּתוּב "וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָה יִחְיֶה"? וְיֵשׁ לוֹמַר, שֶׁבָּא לְלַמֵּד אוֹתָנוּ שֶׁלֹּא דּוֹרְשִׁים מִמְּךָ בַּעֲבוֹדַת ה' שֶׁכְּבָר תִּחְיֶה אֶת שִׂיא הָאֱמוּנָה בִּשְׁלֵמוּתָהּ, וְשֶׁכְּבָר עַכְשָׁיו יִהְיֶה אִכְפַּת לְךָ בֶּאֱמֶת מִצַּעַר גָּלוּת הַשְּׁכִינָה, וְשֶׁכְּבָר הַיּוֹם תַּגִּיעַ מֵהַתַּאֲווֹת לְאַהֲבַת ה'. אֶלָּא "בֶּאֱמוּנָתוֹ" – דְּהַיְנוּ, כָּל אֶחָד וְאֶחָד לְפִי הַשִּׁעוּר שֶׁלּוֹ, בַּמָּקוֹם שֶׁלְּךָ, בַּדַּרְגָּה שֶׁלְּךָ, לְפִי רָמַת הַיְכֹלֶת שֶׁלְּךָ – שָׁם תִּתֵּן נְקֻדָּה שֶׁל עֲבוֹדָה, וְתַחְתֹּר עוֹד וָעוֹד לְכִוּוּן הָאֱמוּנָה הַשְּׁלֵמָה, וְאָז עַל יְדֵי זֶה תִּזְכֶּה לְחַיִּים.

הָאָדָם חַי רַק עִם הָאֱמוּנָה – דְּהַיְנוּ, מַרְגִּישׁ אֶת הַהֲנָאָה וְשִׂמְחַת הַחַיִּים. אַךְ בְּלִי הָאֱמוּנָה – הָאָדָם מֵת! גַּם כְּשֶׁהוּא חַי הוּא נֶאֱכָל מִקִּנְאָה בֶּחָבֵר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּמִשְׁלֵי (י"ד ל'): "וּרְקַב עֲצָמוֹת קִנְאָה".