הַתְּלוּת בְּבָשָׂר וָדָם גּוֹרֶמֶת לְחֹסֶר יַצִּיבוּת

"קַוֵּה אֶל הֵ' חֲזַק וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ וְקַוֵּה אֶל ה' " (תְּהִלִּים כ"ז י"ד):

יֶשְׁנָם זוּגוֹת שֶׁחַיִּים זֶה מוּל זֶה. הַבַּעַל מְקַוֶּה שֶׁעַל יְדֵי שֶׁיִּתְיַחֵס יָפֶה לְאִשְׁתּוֹ הוּא יִגְרֹם לָהּ לְשַׁפֵּר אֶת הַיְּחָסִים אֵלָיו, וּכְשֶׁהִיא תָּאִיר לוֹ פָּנִים אֲזַי הוּא יַרְגִּישׁ טוֹב יוֹתֵר, וְכֵן הָאִשָּׁה פָּנֶיהָ מוּל בַּעְלָהּ לְקַבֵּל מִמֶּנּוּ יַחַס וּתְשׂוּמֶת לֵב, אַךְ כָּל זֶה בַּהִתְנַהֲלוּת שֶׁל טֶבַע. דֶּרֶךְ זוֹ עֲלוּלָה לִגְרֹם לְחֹסֶר יַצִּיבוּת בַּחַיִּים, כֵּיוָן שֶׁהַתְּלוּת בְּבָשָׂר-וָדָם הִיא מְאֹד רוֹפֶפֶת.

אַךְ בְּדֶרֶךְ הָאֱמוּנָה, מִלְּבַד הַהִשְׁתַּדְּלוּת הַטִּבְעִית לְהַנְעִים זֶה לָזֶה, אֲנִי נִשְׁעָן וּמְצַפָּה רַק לַה', "קַוֵּה אֶל ה'", אֲנִי מֵאִיר פָּנִים לַזּוּלַת כְּדֵי שֶׁה' יָאִיר פָּנָיו אֵלַי, אֲנִי עוֹשֶׂה חֶסֶד עִם זוּלָתִי כְּדֵי שֶׂה' יַעֲשֶׂה אִתִּי חֶסֶד. הַמִּשְׁעָן הוּא לֹא בְּבָשָׂר וָדָם אֶלָּא בַּה'. וַאֲזַי הַתּוֹצָאָה הִיא: "חֲזַק וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ", – מִזֶּה נַעֲשֶׂה חָזָק וְאַמִּיץ, וְזֶה נוֹתֵן לוֹ כֹּחַ לִהְיוֹת יוֹתֵר וְיוֹתֵר בְּקֶשֶׁר וּתְלוּת בַּה', "וְקַוֵּה אֶל ה' ".