עֲשֵׂה לְךָ רַב לַעֲבוֹדַת הַמִּדּוֹת

"עֲשֵׂה לְךָ רַב" (אָבוֹת א' מִשְׁנָה ו' וט"ז). כְּדֵי לְשַׁפֵּר אֶת הַמִּדּוֹת וְלַעֲבֹד אֶת ה' כָּרָאוּי, לֹא מַסְפִּיק לִמּוּד בְּסִפְרֵי מוּסָר וַחֲסִידוּת, אֶלָּא מֻכְרָח שֶׁיִּהְיֶה לְכָל אֶחָד וְאֶחָד – רַב שֶׁעוֹמֵד עַל גַּבָּיו, אִתּוֹ הוּא מִתְיַעֵץ, מַגִּישׁ לְפָנָיו כָּל סָפֵק וְנִכְנָע לְמוֹצָא פִּיו. שֶׁהֲרֵי הָאָדָם נָגוּעַ כְּלַפֵּי עַצְמוֹ, וְלֹא רוֹאֶה שׁוּם חוֹבָה לְעַצְמוֹ, (עַיֵּן בְּשַׁבָּת דַּף קי"ט עַמּוּד א'). וְאַף בְּקֶשֶׁר לַיְצִיאָה מֵהַשְּׁלִילָה שֶׁלּוֹ – הֲרֵי יָדוּעַ שֶּׁ"אֵין חָבוּשׁ מַתִּיר עַצְמוֹ מִבֵּית הָאֲסוּרִים", (בְּרָכוֹת דַּף ה' עַמּוּד ב').

וְזֶהוּ שֶׁאָמַר מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם לַעֲדַת קֹרַח: (בַּמִּדְבָּר ט"ז ז'): "רַב לָכֶם בְּנֵי לֵוִי", פֵּרוּשׁ, עֲשׂוּ לָכֶם רַב וּבְזֶה תִּנָּצְלוּ מִכָּל טָעוּת. (תִּפְאֶרֶת שְׁלֵמָה מֵרָדוֹמְסְק, שָׁם).