הַכָּרַת הַשִּׁפְלוּת הוֹפֶכֶת אֶת הַדִּין לְרַחֲמִים

"אִם יֵשׁ דִּין לְמַטָּה – אֵין דִּין לְמַעְלָה" (דְּבָרִים רַבָּה פָּרָשָׁה הֵ' סִימָן ה'): אָדָם שֶׁדָּן אֶת עַצְמוֹ וּמַזְכִּיר לְעַצְמוֹ אֶת פְּגָמָיו, וְלוֹמֵד מֵהֶם שֶׁזּוֹ מְצִיאוּת הָאָדָם וְרַק רַחֲמֵי ה' שׁוֹמְרִים עָלָיו; חוֹסֵךְ מֵעַצְמוֹ סֵבֶל וּכְאֵבִים וּקְשָׁיִים וּבִזְיוֹנוֹת מִמְּחָרְפָיו וְשׂוֹנְאָיו. אַךְ כְּשֶׁלֹּא דָּן אֶת עַצְמוֹ, אֲזַי מְקַבֵּל דִּינִים מִלְמַעְלָה.

וְלָכֵן שׁוֹפָר רָאשֵׁי תֵּבוֹת: "שֹׁרֶשׁ פּוֹרֶה רֹאשׁ וְלַעֲנָה" (דְּבָרִים כ"ט י"ז) הַשּׁוֹפָר עוֹקֵר אֶת הַשָּׁרָשִׁים הָרָעִים (חֵדּוּשֵׁי הָרִי"ם). וְהַיְנוּ עַל יְדֵי שֶׁיַּכִּיר בְּשִׁפְלוּתוֹ שֶׁזּוֹ הִיא מְצִיאוּתוֹ. וְלָכֵן הוּא מְהַפֵּךְ אֶת מִדַּת הַדִּין לְמִדַּת הָרַחֲמִים, כֵּיוָן שֶׁעַל יְדֵי הַשּׁוֹפָר הוּא עָשָׂה דִּין בְּעַצְמוֹ לְמַטָּה, וְאָז אֵין כְּבָר דִּין לְמַעְלָה.