עֲבוֹדַת הַמַּלְכֻיּוֹת: "אַבָּא זֶה אַתָּה!"

בְּכָל יוֹם וְיוֹם, יֵשׁ לוֹ לְאָדָם נִסְיוֹנוֹת וּמַהֲלָכִים שֶׁה' מַעֲבִיר אוֹתוֹ דַּרְכָּם, פַּעַם כְּאֵב מֵהָאִשָּׁה, פַּעַם צַעַר בָּעֲבוֹדָה מֵהַבּוֹס וּפַעַם פְּגִיעָה מֵהֶחָבֵר. וַעֲבוֹדַת הָאָדָם הָאָדָם לְגַלּוֹת, לְפַרְסֵם לְעַצְמוֹ וּלְהוֹדִיעַ: שֶּׁאֵין לוֹ פֹּה שׁוּם עֵסֶק אִתָּם, אֶלָּא עִם ה'. הוּא זֶה שֶׁקּוֹרֵא לִי דֶּרֶךְ הַסּוֹבְבִים אוֹתִי.

וְעַל זֶה בָּא יוֹם הַדִּין רֹאשׁ הַשָּׁנָה: "אִמְרוּ לְפָנַי מַלְכֻיּוֹת – כְּדֵי שֶׁתַּמְלִיכוּנִי עֲלֵיכֶם" (רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְד עַמּוּד ב), הַאִם אַתָּה בֵּרַרְתָּ שֶׁאֲנִי הוּא הַקּוֹרֵא אֵלֶיךָ בְּכָל הַדְּמֻיּוֹת שֶׁפָּגַשְׁתָּ? אוֹ שֶׁאַתָּה הִמְלַכְתָּ אוֹתָם וְנָתַתָּ לָהֶם אֶת הַבָּמָה? וּכְשֶׁזּוֹכֶה הָאָדָם לְגַלּוֹת אֶת הָאוֹר וְקוֹרֵא מַמַּעֲמַקֵּי נַפְשׁוֹ: "אַבָּא זֶה אַתָּה" הִמְלִיךְ אֶת בּוֹרְאוֹ וְיִזְכֶּה בְּדִינוֹ.