הַשְׁפָּעַת הַצַּדִּיק – כְּשֶׁמִּתְנַהֵג עַל פִּי דַּרְכּוֹ

כְּשֶׁיְּהוּדִי עוֹשֶׂה אֶת רְצוֹן ה', לוֹמֵד תּוֹרָה, מִתְפַּלֵּל, עוֹשֶׂה צְדָקָה וָחֶסֶד וּמִשְׁתַּדֵּל לַעֲבֹד עִם עַצְמוֹ – לְהַכִּיר שֶׁזֶּה לֹא מִמֶּנּוּ, עַל יְדֵי הַכָּרַת שִׁפְלוּתוֹ, וּמִכֹּחַ זֶה מִתְגַּלֶּה לוֹ – "חֶסֶד אֵל כָּל הַיּוֹם" (תְּהִלִּים נ"ב ג'). מִכֹּחַ עֲבוֹדָה זוֹ נַעֲשֵׂית שִׂמְחָה גְּדוֹלָה בְּפָמַלְיָא שֶׁל מַעְלָה, אֵצֶל צַדִּיקֵי הָאֱמֶת – הַבַּעַל שֵׁם טוֹב וְתַלְמִידָיו, שֶׁהוֹרִידוּ דֶּרֶךְ קְדוֹשָׁה זוֹ לָעוֹלָם, בִּבְחִינַת "שִׂפְתוֹתָיו דּוֹבְבוֹת בַּקֶּבֶר" (יְבָמוֹת דַּף צ"ז עַמּוּד א'). שֶׁהֲרֵי אִם עַל יְדֵי שֶׁאוֹמְרִים דִּבְרֵי תּוֹרָה בִּשְׁמוֹ מִתְקַיֵּם עִנְיָן זֶה, כָּל-שֶׁכֵּן כְּשֶׁמִּתְנַהֵג וְחַי עַל פִּי דַּרְכּוֹ שֶׁל אוֹתוֹ צַדִּיק גּוֹרֵם לוֹ נַחַת רוּחַ וְשִׂמְחָה גְּדוֹלָה. וּמִכֹּחַ אוֹתָהּ שִׂמְחָה שֶׁמְּקַבְּלִים הַצַּדִּיקִים בְּעוֹלַם הָאֱמֶת, הֵם מַמְלִיצִים טוֹב עָלָיו וּמְבַקְּשִׁים בִּשְׁבִילוֹ רֹב שֶׁפַע וִישׁוּעוֹת, בְּרוּחָנִיּוּת וּבְגַשְׁמִיּוּת.