שְׁתֵּי דְּרָגוֹת: הֲבָנָה וְיִשּׂוּם

יֵשׁ שְׁתֵּי דְּרָגוֹת בְּדֶרֶךְ הָעֲבוֹדָה שֶׁל הַבַּעַל שֵׁם טוֹב: הֲבָנָה וְיִשּׂוּם. שָׁלָב רִאשׁוֹן בַּדֶּרֶךְ הוּא, לְהָבִין בִּכְלָל מָה רוֹצִים מִמְּךָ, מָה הַבַּעַל שֵׁם טוֹב מְלַמֵּד אוֹתָנוּ, אֵיךְ עָלֵינוּ לְהִתְנַהֵג לַחְשֹׁב וּלְדַבֵּר, מַה מַּטְּרַת חַיֵּינוּ, וְאָכֵן יֵשׁ יְהוּדִים טוֹבִים שֶׁזָּכוּ לְהָבִין נִפְלָא אֶת הַדֶּרֶךְ.

אַךְ עִקַּר הָרַחֲמִים וְהַסִּיַּעְתָּא דִּשְׁמַיָּא הֵם לְקַיֵּם וּלְיַשֵּׂם אֶת הַדֶּרֶךְ הֲלָכָה לְמַעֲשֶׂה, שֶׁבִּשְׁעַת נִסָּיוֹן עִם הֶחָבֵר – עָלַי לְהַכִּיר שֶׁאֵין לִי עֵסֶק אִתּוֹ אֶלָּא עִם ה'. וְאַחֲרֵי שֶׁעָמַדְתִּי בַּנִּסָּיוֹן, לֹא לָקַחַת אֶת הַהִתְגַּבְּרוּת לְעַצְמִי, אֶלָּא לְהַכִּיר שֶׁה' הִצִּיל אוֹתִי, וַאֲנִי מִצַּד עַצְמִי לֹא הָיִיתִי שׁוֹתֵק לוֹ כְּלָל וְעִקָּר. וְעַל יְדֵי זֶה מַמְלִיךְ אֶת ה' בְּפֹעַל. וּשְׁתֵּי דְּרָגוֹת אֵלּוּ כְּלוּלוֹת בַּפָּסוּק: "וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם – וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ" (דְּבָרִים ד' ט"ל).