שִׂמְחָה אֲמִתִּית הִיא תְּחוּשָׁה שֶׁל רְגִיעוּת וּמְנוּחַת הַנֶּפֶשׁ

אָנוּ מוֹצְאִים אֲנָשִׁים רַבִּים שֶׁצּוֹחֲקִים בְּקוֹל, וּמְשַׁדְּרִים שֶׁהֵם שְׂמֵחִים וְטוֹבֵי לֵב וּמְרֻצִּים מֵעַצְמָם וּמִמַּצָּבָם. אַךְ יֵשׁ לָדַעַת שֶׁרִבּוּי הַצְּחוֹק וּשְׂבִיעוּת רָצוֹן עַצְמִית הוּא לֹא בְּהֶכְרֵחַ שִׂמְחָה אֶלָּא הוֹלֵלוּת, כְּלוֹמַר – כְּמוֹ שִׁכּוֹר שֶׁהוּא מְרֻצֶּה וְשָׂמֵחַ, אַךְ זוֹ לֹא שִׂמְחָה אֲמִתִּית אֶלָּא שִׁכְרוּת, כָּךְ גַּם אָדָם זֶה הוּא שִׁכּוֹר מִגַּאֲוָה, אוֹחֵז מֵעַצְמוֹ שֶׁאֵין כָּמוֹהוּ בָּעוֹלָם, וְגַאֲוָתוֹ נוֹתֶנֶת לוֹ תְּחוּשַׁת דִּמְיוֹן שֶׁהַכֹּל טוֹב. אֲבָל שִׂמְחָה אֲמִתִּית הִיא תְּחוּשָׁה שֶׁל רְגִיעוּת וּמְנוּחַת הַנֶּפֶשׁ, כִּי אַבָּא אִתִּי וַאֲנִי לֹא לְבַד, וַה' לֹא יַעֲזֹב אוֹתִי, וְהוּא עוֹשֶׂה אֶת הַטּוֹב בְּיוֹתֵר בִּשְׁבִילִי. וְכָךְ כּוֹתֵב בַּ'דַּרְכֵי צֶדֶק' (סִימָן א' אוֹת ל"ג): "וְהַשִּׂמְחָה בְּלֹא יִרְאָה – הִיא הוֹלֵלוּת".