בְּהַכָּרַת הַשִּׁפְלוּת רוֹאִים אֶת מַעֲלַת הֶחָבֵר

"שָׁמוֹר וְזָכוֹר בְּדִבּוּר אֶחָד" ('לְכָה דוֹדִי'): אִם אָדָם יִזְכֹּר אֶת שִׁפְלוּת הָאָדָם וְאַפְסִיּוּתוֹ, יִזְכֶּה לִשְׁמִירָה שֶׁל ה' לְבַל יִפֹּל בִּידֵי הַיֵּצֶר הָרָע וַחֲיָלָיו. אַךְ בָּרֶגַע שֶׁשּׁוֹכֵחַ אֶת מְצִיאוּתוֹ, דְּהַיְנוּ הַכָּרַת הַשִּׁפְלוּת – מְאַבֵּד בְּאוֹתוֹ רֶגַע אֶת הַשְּׁמִירָה שֶׁל ה'.

וּבְהֶמְשֵׁךְ הַפִּיּוּט נֶאֱמַר: "לְשֵׁם וּלְתִפְאֶרֶת וְלִתְהִלָּה" – דְּהַיְנוּ, שֶׁעַל יְדֵי שֶׁחַי וְזוֹכֵר אֶת שִׁפְלוּת הָאָדָם, זֶה מֵבִיא אוֹתוֹ לִרְאוֹת רַק מַעֲלוֹת, אֵצֶל עַצְמוֹ וְאֵצֶל זוּלָתוֹ, וְזֶהוּ "לְשֵׁם וּלְתִפְאֶרֶת", וּמִמֵּילָא "וְלִתְהִלָּה" – מוֹדֶה וּמְהַלֵּל לַה' עַל הַנְּקֻדָּה הַטּוֹבָה שֶׁהִתְגַּלְּתָה לוֹ. וְזֶהוּ שֶׁמּוּבָא בַּתְּפִלָּה שֶׁל הַ'נֹּעַם אֱלִימֶלֶךְ': "אַדְּרַבָּה, תֵּן בְּלִבֵּנוּ שֶׁנִּרְאֶה כָּל אֶחָד מַעֲלַת חֲבֵרֵינוּ וְלֹא חֶסְרוֹנָם".