עֵסֶק הַתַּלְמִיד הוּא לֹא מוּלִי אֶלָּא מוּל ה'

"לְעוֹלָם תְּהֵא שְׂמֹאל דּוֹחָה וְיָמִין מְקָרֶבֶת" (סוֹטָה דַּף מ"ז עַמּוּד א'): הָאָב וְהַמְחַנֵּךְ צְרִיכִים לְהִשְׁתַּדֵּל תָּמִיד, שֶׁמַּעֲרֶכֶת הַחִנּוּךְ לֹא תִּהְיֶה אִישִׁית – שֶׁכַּאֲשֶׁר אַתָּה מִתְנַהֵג שֶׁלֹּא כָּרָאוּי אָז יֵשׁ לְךָ עֵסֶק אִתִּי, אֶלָּא עִקַּר הַחִנּוּךְ צָרִיךְ לִהְיוֹת לְהַדְרִיךְ אֶת הֶחָנִיךְ שֶׁיֵּדַע לְהִסְתַּדֵּר עִם ה', וְכָל הָעֵסֶק שֶׁיֵּשׁ לְבֵן וּלְתַלְמִיד זֶה לֹא מוּלִי אֶלָּא מוּל ה'.

הַמֻּשָּׂג "שְׂמֹאל דּוֹחָה וְיָמִין מְקָרֶבֶת" זֶה מוּל ה', כְּלוֹמַר: כְּשֶׁהַבֵּן עוֹשֶׂה דָּבָר טוֹב, אוֹ מְקַבֵּל דָּבָר טוֹב, אֲזַי אֲנִי מַרְאֶה לוֹ אֶת הַ"יָּמִין מְקָרֶבֶת" שֶׁל ה': "רְאֵה אֵיךְ ה' אִתְּךָ, אֵיךְ ה' אוֹהֵב אוֹתְךָ". וּכְשֶׁנּוֹפֵל וּמְקַבֵּל כְּאֵב, אָז אֲנִי מַרְאֶה לוֹ אֶת הַ"שְּׂמֹאל דּוֹחָה" שֶׁל ה': "ה' קוֹרֵא לְךָ, תִּרְאֶה מָה אַתָּה צָרִיךְ לְתַקֵּן". וּבְכָךְ מַחְדִּירִים לוֹ יִרְאַת שָׁמַיִם מִתּוֹךְ גִּישָׁה שֶׁל חֹם וְאַהֲבָה.