בְּנֵי זוּג – חֲבֵרִים זֶה לָזֶה, בְּלִי פְּקֻדּוֹת!
"שַׂמֵּחַ תְּשַׂמַּח רֵעִים אֲהוּבִים" (שֶׁבַע בְּרָכוֹת): בַּעַל וְאִשָּׁה הֵם חֲבֵרִים זֶה לָזֶה, וְכָךְ עֲלֵיהֶם לְהִתְנַהֵל אֶחָד עִם הַשֵּׁנִי. וְלָכֵן, הֵם אֵינָם נוֹתְנִים זֶה לָזֶה פְּקֻדּוֹת וְהוֹרָאוֹת, כְּדֶרֶךְ שֶׁל מְפַקֵּד לְחַיָּל אוֹ מַעֲסִיק לַפּוֹעֵל שֶׁלּוֹ, אֶלָּא כְּדֶרֶךְ שֶׁל חֲבֵרִים, שֶׁאַף אֶחָד לֹא חַיָּב לַשֵּׁנִי אֶלָּא רַק עוֹשֶׂה לוֹ טוֹבָה. צוּרַת הַפְּנִיָּה הַנְּכוֹנָה לְבֶן הַזּוּג הִיא בְּדֶרֶךְ הַכְנָעָה: "אֶשְׂמַח מְאֹד אִם תּוּכַל לְהָבִיא לִי, אוֹ לְהָכִין לִי כָּךְ וְכָךְ"; "אֲנִי אַעֲרִיךְ מְאֹד אִם תַּסְכִּים לָבוֹא לִקְרָאתִי בִּנְקֻדָּה זוֹ אוֹ אַחֶרֶת". וּבְכָךְ יִשְׁכֹּן הַשָּׁלוֹם בֵּינֵיהֶם לְעַד.
הַקּוֹל מוֹפִיעַ בְּכִפְלַיִם אֵצֶל חָתָן וְכַלָּה: "קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה" (יִרְמְיָה ל"ג י"א), וְאֵצֶל יַעֲקֹב אָבִינוּ: "הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב" (בְּרֵאשִׁית כ"ז כ"ב), וּמְפָרֵשׁ רַשִׁ"י: "שֶׁמְּדַבֵּר בִּלְשׁוֹן תַּחֲנוּנִים".